סולומון נ' סימודן ניהול קרנות (1990) בע"מ

פסק דין

התובעת הגישה נגד הנתבעת תביעה על סך של 10,952 ₪, בגין הפסדים, אשר נגרמו לה, לטענתה, בשל פרסום מוטעה, אשר בוצע על ידי הנתבעת ביחס לשער המכירה בקרן הנאמנות של התובעת.

הנתבעת היא קרן נאמנות בלתי מוגבלת בניירות ערך חוץ.

לטענת התובעת היא ניהלה אצל הנתבעת קרן נאמנות בשם סימודין קומודטיס ללא מניות (להלן: "קרן הנאמנות"). לטענת התובעת ביום 13.5.11, יום חמישי בערב, פירסמה הנתבעת באתר האינטרנט של הבורסה את שער המכירה של יום 12.5.11. השער שפורסם היה 47.57 מחיר פדיון למכירה, קרי עלייה של 7.8% באותו היום, שהיא עלייה משמעותית ביותר. התובעת, אשר בדקה מידי יום את שערי המכירה, וראתה כי מדובר בעסקה כדאית כלכלית, נתנה הוראה, עוד ביום ראשון 16.5.11, למכור את יחידות הקרן כבר ליום המסחר הראשון האפשרי קרי ליום 17.5.11.

ביום 18.5.11, יום שלישי, התפרסם שער המכירה של קרן הנאמנות ואז התברר לתובעת כי המכירה בוצעה בשער, שאינו תואם את השער שפורסם ביום חמישי 13.5.11. התובעת פנתה לבנק בו התנהל החשבון שלה וזה השיב לתובעת, כי השער שפורסם ביום חמישי היה שגוי והשער הנכון, שצריך להיות מפורסם הוא 44.8 ולא 47.57 כפי שפורסם. משמע הפסד של 7,255 ₪.

לטענת התובעת כתוצאה מטעות פרסום שער המכירה השגוי משקיעים רבים כמו התובעת פנו למכור ולממש את הרווח מהמכירה וכתוצאה מכך נגרמה ירידה גבוהה בקרן של 2.13 אשר גרמה להפסדים נוספים.

לטענת התובעת קרן הנאמנות הגיעה בסופו של דבר למקום שני מבחינת רווחיות של אותה שנה ואלמלא הייתה מוכרת לפי השער השגוי יכלה למכור בהמשך ברווחים גבוהים בשיעור של 11%-15%.

לאור האמור עתרה התובעת לפיצוי בסך של 7,500 ₪ בגין הפרש המכירה בשער השגוי, הפסד עקב ירידת השער בגין המכירה המרובה בסך של 2,702 ₪ וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 700 ₪. סה"כ סך של 10,952 ₪.

לטענת הנתבעת מחירי היחידה והפדיון של קרן בלתי מוגבלת בניירות ערך חוץ נקבעים ומתפרסמים באיחור של יום. למשל מחירי היחידה והפדיון של יום ב' נקבעים ביום ג' ומתפרסמים ביום ג', בשעה 20:00 לערך. כל הוראה לרכישה או פדיון של יחידות מבוצעות על פי המחיר שייקבע למחרת היום בהתאם לשווי הנכסים לסוף יום מתן ההוראות. מחיר הפדיון של יחידות סימודן קומודיטיס עבור יום 12.5.11, אשר חל ביום חמישי, פורסם ביום ראשון 15.5.11 והיה 47.57 המחיר הנ"ל שודר למסלקת הבורסה על ידי הבנק המתפעל – בנק מזרחי ביום ראשון בשעה 18:00, והציבור רואה את השער ביום שני בבוקר. ביום שני ה- 16.5.11 התברר כי נפלה טעות בחישוב מחירי היחידה והפדיון וכי מחיר הפדיון הנכון הוא 44.8. מנהל הקרן פרסם ביום שני ה- 16.5.11 הודעת תיקון לפיה מחיר הפדיון הנכון הוא 44.8.

לטענת הנתבעת בכתב ההגנה עיון בלוח השנה ובכתב התביעה מראה כי התובעת מנסה "לנכס לעצמה הימנעות מהפסדים רטרואקטיבים". בחודש מאי 2011, יום חמישי היה ב- 12 בחודש, יום שישי היה ה- 13 בחודש ויום ראשון ה- 15 לחודש. מנהל הקרן דיווח באמצעות הבנק המתפעל – מזרחי על מחיר הקרן ליום חמישי – רק ביום ראשון בשעה 18:00. מכאן עולה  המסקנה כי התובעת לכשנתנה את ההוראה ביום ראשון לא ידעה ולא יכולה הייתה לדעת את שער הפדיון.

התובעת הגישה כתב תביעה מתוקן בו ציינה כי בשל כך כי נעזרה במתמחה למשפטים לצורך ניסוח כתב התביעה, הואיל ולא זכרה היטב אם יום חמישי המסוים בו התפרסם השער השגוי היא סברה כי זה היה ה- 13.5.11 אך לא הייתה בטוחה וביקשה מהמתמחה שתבדוק אם זה התאריך הנכון או שאולי ה- 12.5.11 והיא הבטיחה שתבדוק, כאשר בפועל צוין התאריך השגוי. בכל מקרה מדובר ביום חמישי והמכירה נעשתה ביום שני ה- 16.5.11 ולא ה- 17.5.11. עוד ציינה התובעת כי נעשתה טעות גם בחישוב מחירי ההפסד והסכומים הנכונים הם: בגין הפרש המכירה בשער השגוי בסך של 7,255 ₪, הפסד עקב ירידת השער בגין המכירה המרובה בסך של 2,597 ₪ וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 700 ₪. סה"כ סך של 10,552 ₪.

בהתאם להסכמת הצדדים והחלטת כבוד הרשם הבכיר עדי סומך מיום 16.4.12, מונה בתיק מומחה אשר יבחן את טענות הצדדים ביחס לנהלי הצגת שערי קרנות הנאמנות ויבדוק האם היה ביכולתה של התובעת לבחון מהם מחירי היחידות של הקרן, כפי שטענה, עובר למועד קרות האירוע נשוא כתב התביעה. עוד נקבע כי קביעותיו של המומחה תחייבנה ותהיינה מכריעות. בהתאם להחלטה זאת מונה כמומחה בתיק רו"ח נחום אלמן (להלן: "המומחה").

המומחה הגיש חוות דעת מטעמו אשר בסיכומה ציין את הדברים הבאים :

"..... הפרסום של מחיר הפדיון המוטעה של הקרן נעשה ביום חמישי (12/5/11) (ולא בגין יום רביעי), והוא שודר למחשב הבורסה ביום ראשון בערב (15/5/11) ומאז נהיה נגיש לציבור.

סניף הבנק של התובעת נסגר ביום ראשון בשעה 14:00, כלומר טרם נעשה הפרסום המוטעה הנ"ל. לפיכך, אם כטענתה של סולומון בכתב התביעה ובכתב התביעה המתוקן, היא נתנה לבנק את ההוראה למכירת יחידות הקרן ביום ראשון, אזי במועד מתן ההוראה לא היה ביכולתה לדעת את מחיר הפדיון המוטעה של הקרן בגין יום חמישי ולהסתמך עליו לצורך שיקוליה האם למכור או לא.

נספח א' שצורף לכתב התביעה של סולומון (מצ"ב כנספח ב' לחוות דעתי זו) הינו מכתב שנשלח בתאריך 3/7/11 ע"י בנק אגוד לסולומון, לבקשתה, המאשר שביום 16/5/11 שעה 08.50 התקבלה בסניף הבנק הוראתה של סולומון למכירה של יחידות קרן הנאמנות נשוא תביעה זו, בין היתר, ושהוראת המכירה הועברה לביצוע בשעה 12.45 (להלן: "אישור בנק איגוד"). כאמור מבדיקתי עולה כי ה- 16/5/11 חל ביום שני, ולפיכך אם סולומון נתנה לבנק את הוראת המכירה במועד המצויין באישור הנ"ל מבנק איגוד, אזי במועד מתן ההוראה היה ביכולתה לדעת את מחיר הפדיון של הקרן בגין יום חמישי (על פי פרסומו המוטעה) ולהסתמך עליו לצורך שיקוליה האם למכור או לא.

לפיכך, דרושה החלטה שיפוטית באשר למועד בו נתנה סולמון לבנק את הוראת המכירה, שכן נוצר מצב בו מצד אחד היא טענה בכתב התביעה ובכתב התביעה המתוקן כי נתנה את ההוראה ביום ראשון, בעוד שמצד שני היא צירפה לכתב התביעה כנספח א' את אישור הבנק שלפיו היא נתנה את ההוראה ביום שני".

לאחר חוות דעתו של המומחה נקבע דיון לשמיעת הצדדים. בפתח פרוטוקול הדיון הסכימו הצדדים כי מותב זה ימשיך בשמיעת התיק במקום בו הפסיק כבוד הרשם הבכיר עדי סומך. בדיון נשמעה עדותה של התובעת וכן עדות נציג הנתבעת.

דיון והכרעה

לאחר עיון בטענות הצדדים ושמיעת העדויות בתיק אני קובעת כי דין התביעה להתקבל. להלן אנמק החלטתי.